החלטה בתיק ע"א 4941-03-10

1.         בפני בקשת המבקשים לבטל את פסק הדין מיום 6.9.10 (!!!) שדחה את הערעור שהגישו המבקשים מחמת אי הפקדת ערבון במועד.

2.         לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובתשובה לתגובות מצאתי לדחות את הבקשה.

3.         טרם אדרש לבקשה גופה, אני רואה לפרט את ההליכים שקדמו להגשתה.

המבקשים הגישו ערעור על פסק דין של בית המשפט השלום שניתן ביום 11.1.10 ובו חויבו להפקיד ערבון בגין הערעור במסגרת "הודעה על קביעת ערבון" מיום 4.3.10, בה נקבע, בין היתר, כי על  המבקשים להפקיד את הערבון תוך 33 יום.

משלא הופקד הערבון, ניתנה החלטתי מיום 31.5.10 לפיה משלא הופקד הערבון, יירשם הערעור לדחייה ביום 20.6.10.

ביום 12.7.10 הגישו המבקשים "בקשה לביטול הודעת דחייה ולהארכת מועד להפקדת ערבון". בהחלטתי מיום 13.7.10, נעתרתי לבקשת המבקשים והארכתי את המועד להפקדת הערבון עד ליום 1.9.10 לפנים משורת הדין, 'מטעמי יעילות דיונית ועל מנת לא לחסום את דרכם של המערערים', באותה החלטה קבעתי כי ככל שהערבון לא יופקד במועד, יירשם הערער לדחייה ביום 1.9.10.

חרף האורכה האמורה לא הופקד הערבון עד למועד שנקבע ומשכך, ביום 6.9.10 ראיתי לתת פסק דין הדוחה את הערעור בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

ביום 23.6.11 הוגשה הבקשה דנא בה מבוקש לבטל את ההחלטה מיום 6.9.10 הדוחה את הערעור.

4.         לטענת המבקשים, יש להאריך את המועד להפקדת הערבון מחמת העובדה שהחלטות בית המשפט ביחס להפקדת הערבון לא הומצאו להם. משכך, לשיטת המבקשים, הרי שמניין  30 הימים לביטול החלטה על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין טרם החל והבקשה דנא לא הוגשה באיחור. לחלופין, נטען כי ככל שיימצא שהבקשה דנא הוגשה באיחור, הרי שממילא רשאי בית המשפט להאריך את המועד מטעמים מיוחדים ובמקרה דנא, קיים טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד להגשת הבקשה. לשיטת המבקשים הערבון לא שולם עקב העובדה ש"בגלל שהסידור עם החברה הערבית ארך זמן רב הרי לא היה גוף או כתובת לצורך הבטחת תשלום הפקדון בערעור הנ"ל" ומשכך המדובר ב'טעם מיוחד' המצדיק הארכת המועד כאמור. עוד נטען כי סיכויי הערעור גבוהים וטובים.

5.         המשיבים מתנגדים לבקשה בציינם כי היא הוגשה באיחור ובחלוף 9 חודשים מיום מתן ההחלטה אותה מבוקש לבטל. כן נטען שסיכויי הערעור נמוכים וכי בכל הקשור למשיבות 2 ו- 3, הרי שהמועד להגשת ערעור חלף נוכח העובדה שפסק הדין הדוחה את התביעה נגדן ניתן עוד בשנת 2008 וממילא חלף המועד במסגרתו ניתן לערער על חלק זה של פסק הדין.

6.         כאמור, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשה.

            תקנה 201 לתקנות סדר הדין קובעת כך:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה- לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

מיום 28.9.1991

תק' (מס' 2) תשנ"א-1991

ק"ת תשנ"א מס' 5380מיום 29.8.1991 עמ' 1228

201. ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה —לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; ניתנה ההחלטה בידי הרשם, רשאי גם הרשם לבטלה כאמור; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם.

הבקשה דנא, הוגשה כ- 9 חודשים (!!!) לאחר מתן ההחלטה אותה מבוקש לבטל.

לא זו בלבד שפרק זמן שכזה אינו זמן 'סביר' אלא שהבקשה הוגשה לאחר שנעתרתי לבקשת המבקשים, ונתתי אורכה להפקדת הערבון במסגרת החלטתי מיום 13.7.10 - ו חרף הארכת המועד, שניתנה, לפנים משורת הדין, לא השכילו המבקשים לנצל את ההזדמנות שאפשרתי להם להפקיד את הערבון והם נמנעו מעשות כך.